מְרוֹרָא

מְרוֹרָאch. sam( מָרוֹר m. (b. h.; מָרַר) bitter), 1) bitterness, bitter taste. Targ. 1 Sam. 15:32 מְרוֹר Regia, v. מָרִיר II.Ab. Zar.31b מ׳ דכשותא the bitter sap of cuscuta. 2) bitter herb.Pl. מְרוֹרִין. Y.Meg.IV, 74d bot.; Y.Bicc.III, end, 65d, v. ירֵוֹקָנָא. 3) (trnsf.) evil-doer.Pl. מְרוֹרַיָּא. Targ. Y. I Deut. 32:2 (prob. to be read: מְרוֹדַיָּא, v. מָרוֹדָא.Targ. Lam. 1:5 מרורהא, v. מְרוֹדָא).